מרימי נ' מנועי אריה קרול בע"מ

פסק דין

התובע רכש מהנתבעת מזגן שאמור היה להיות מותקן בדירה ברמת-גן המצויה בבעלותו והמושכרת לצד ג'. לטענתו, במועד ההתקנה המתוכנן – כאשר התובע היה בדירה עם הדייר מטעמו– הגיע נציג הנתבעת שאמור היה לבצע את ההתקנה (להלן: "הדייר" ו – "המתקין", בהתאמה). מאחר והמתקין לא הגיע עם כלי עבודה מתאימים, נדחה מועד ההתקנה למועד מאוחר יותר, אולם בעת הביקור כאמור הבהיר התובע היכן הוא מבקש להתקין את המעבה: המעבה אמור היה להימצא מחוץ לחלון, מתחתיו, באופן שאינו חוסם את החלון, בדומה למעבים נוספים שהתקינו בעלי דירות אחרים בבית המשותף. עם זאת, בעת הביקור השני בדירה – במהלכו בוצעה עבודת ההתקנה של המעבה – כאשר בדירה היה הדייר בלבד, ניצל המתקין את העובדה שהתובע אינו בדירה והתקין את המעבה במיקום שונה – בגובה גבוה יותר – באופן שהוביל לחסימה של החלון בדירה, כל זאת מחמת שיקולי נוחות (מאחר והמתקין הגיע לבצע את ההתקנה בגפו, ללא סיוע של עובד נוסף שעשוי היה לסייע לו בעבודות ההתקנה).

משראה התובע – מאוחר יותר – היכן הוצב המעבה – במיקום החוסם את החלון – הוא דרש לשנות את המיקום. משסירבה הנתבעת – הוא פנה לגורם אחר, נשא בתשלום הכרוך בביצוע עבודות הזזת המעבה ובמסגרת התביעה הוא מבקש לחייב את הנתבעת להשיב לו את הכספים כאמור ששולמו על ידו.

הנתבעת טוענת שמצב הדברים היה שונה. לדידה, בביקורו הראשון של המתקין בדירה שהה הדייר בלבד. התובע לא נכח בדירה אותה העת, על אף העובדה שמועד הביקור תואם עמו. הדייר לא היה רשאי לקבל החלטה בשם התובע אודות מיקום התקנת המעבה, על כן נקבע מועד התקנה נוסף. במועד זה שהה התובע – במהלך כל מהלך ההתקנה – בדירה, הוא ידע היכן ממוקם המעבה, אישר את ההתקנה ובסיום ההתקנה הודה למתקין על עבודתו.

מעבר לאמור, ניתן על ידי הנתבעת הסבר באשר למיקום התקנת המעבה. נטען שהמיקום נקבע בשים לב לשיקולי בטיחות. מאחר והחלון בדירה היה נמוך ביותר, התקנת המעבה בגובה נמוך ביחס לחלון, היינו באופן שהמעבה לא יסתיר את החלון, הינה התקנה שעשויה למנוע את האפשרות לקבל שירות עבור המעבה, מאחר ועל מנת להגיע למעבה יש צורך להתכופף בצורה משמעותית והיות וגובה החלון נמוך באופן משמעותי מהמקובל, עשוי הדבר להוות סכנה לגורם המטפל.

מעבר לאמור, התקנה של מעבה במיקום נמוך יותר מהמיקום בו בוצעה ההתקנה על ידי הנתבעת חייבה עצירה של תנועת כלי הרכב ברחוב, מחשש לפגיעה אם המעבה ייפול בעת ההתקנה, כך בהתאם לנוהלי העבודה בגובה.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, טענות הצדדים והראיות שהוצגו, החלטתי לדחות את התביעה:

ההכרעה בהליך תלויה בשאלה האם היה התובע בדירה בעת התקנת המעבה ונתן את אישורו להתקנה (באופן החוסם את החלון) – כאמור בגרסת הנתבעת, או האם הנחיות באשר למיקום המעבה ניתנו על ידי התובע לנתבעת קודם למועד ההתקנה, בעת ביקורו הראשון של המתקין בדירה, כך בהתאם לגרסת התובע.

לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, אני מעדיף את עדות המתקין על פני עדות התובע והדייר, וזאת בשים לב לקיומה של סתירה מהותית בין גרסתו העובדתית של התובע לבין גרסתו העובדתית של עד התביעה מטעמו – הדייר. התובע העיד שבביקור הראשון (בו לא התבצעה עבודת ההתקנה) הוא היה בדירה (עמ' 2, ש' 8 – 9), כאשר במועד ההתקנה הוא לא היה בדירה (עמ' 2, ש' 12 – 13); הדייר, עם זאת, טען אחרת. לטענתו, בביקור הראשון לא היה התובע בדירה (עמ' 5, ש' 18; התובע לא נזכר כמי שהיה בדירה), כאשר במועד ההתקנה לא היה התובע בדירה אולם הוא הגיע לדירה באותו היום, לאחר שהמתקין סיים את העבודה בדירה (עמ' 5, ש' 21 – 27); הדייר העיד: "צדוק היה אחרי שהמתקין סיים את העבודה .... אחרי שהוא סיים צדוק בא ניראה לי שהוא פגש את המתקין" (עמ' 5, ש' 24 – 25).

הבדלי הגרסאות בין גרסת התובע לבין גרסת הדייר הינם הבדלים משמעותיים אשר לא ניתן ליישב ביניהם. גרסת המתקין, מאידך, הייתה עקבית.

המעבה הותקן באופן שמסתיר את החלון. בין אם התובע הגיע לדירה ביום ההתקנה לאחר עזיבת המתקין את הדירה ובין אם הוא פגש במתקין לאחר סיום עבודות ההתקנה, בהנחה שעדותו היכן יותקן המעבה מתקבלת (לפי עדותו, בביקור הראשון של המתקין בדירה סוכם היכן יוצב המעבה; בהתאם לדייר התובע לא נכח בפגישה הראשונה) והמזגן הותקן בכל זאת במיקום אחר, בניגוד למוסכם תוך ניצול חולשתו של הדייר, הדעת נותנת שהתובע היה פונה באופן מיידי אל מנהל הנתבעת בדרישה לשינוי מיקום המעבה. ההתקנה בוצעה ביום 5.6.2011 (כעולה מהמצוין בכתב התביעה; בגוף כתב התביעה צוין מועד אחר – 10.6.2011), בעוד שהודעת פקס שוגרה על ידי התובע למנהל הנתבעת רק ביום 22.6.2011 (ההודעה צורפה לכתב התביעה). מועד שיגור תלונתו של התובע למנהל הנתבעת – באיחור ניכר – נזקף לחובת התובע ותומך בגרסת המתקין (והנתבעת);

המתקין ומנהל הנתבעת הסבירו מדוע הותקן המעבה במקום גבוה יחסית – מטעמי בטיחות; ההסבר הינו סביר, בשים לב לגובהו הנמוך והחריג של החלון, עם זאת – ראוי שכאשר מתבצעת התקנה שמביאה לחסימה של החלון (גם אם הדבר נובע מטעמי בטיחות) יוחתם בעל הדירה – מראש – שהוא מאשר להתקין את המעבה במיקום כאמור. מסמך בכתב המאשר את המיקום אמנם לא הוצג, אולם משהגעתי למסקנה שעדיפה עלי עדות המתקין על העדויות הנגדיות, אין משמעות לעובדה שהתובע לא נדרש לחתום מראש על הסכמתו להתקנת המעבה במיקום בו הותקן. מכל מקום, ההסבר שניתן על ידי המתקין בכל הקשור למיקום המעבה תומך אף הוא בגרסה שניתנה הסכמת התובע למיקום המעבה [ראו עדות המתקין, עמ' 3, ש' 1 - 6, שם ציין המתקין: "הוא אישר לי אחרי שהסברתי לו בעל פה תיארתי לו מה אני הולך לעשות. הייתה שם בעיה עם החלון ..... אם אני מתקין מתחת לחלון נוצר מצב שאני חצי גוף מחוץ לחלון, ברמה הזו זה סכנת חיים"].

על כן – התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ע"ס 600 ₪, כל זאת בתוך 30 יום.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: